אין ישראלי שלא שמע בחודשים האחרונים על חוק החסינות. מה זה, ולמה הוא כל כך מהותי בימים אלו? התשובות במאמר שלפניכם.
חוק החסינות – החוק שמגן על חברי כנסת ושרים
כאשר אזרח מן השורה מואשם בעבירה מסוימת, הוא עומד למשפט בהתאם לכתב האישום שהוגש נגדו. לעומת זאת, אצל פוליטיקאים זה מעט שונה. לא משנה אם מדובר בראש ממשלה, כמו בנימין נתניהו או חבר כנסת זוטר.
במקרה של פוליטיקאים, הרי שעומדת לרשותם האופציה לקבל חסינות ולא לעמוד לדין. ההסבר הוא בכך, שאיננו רוצים להגיע לכדי מצב שכל אחד יוכל להאשים פוליטיקאים בדברים מסוימים ולהעמיד אותו למשפט על משהו שיכול לפגוע לו בעבודה ולהרוס לו את הקריירה. יש פה גם ניסיון למנוע מצב בו מערכת המשפט עלולה להתנכל לפוליטיקאים כאלה ואחרים, זאת על מנת להגן עליהם.
חשוב גם לציין, חוק החסינות לא רק מגן על חברי כנסת מפני העמדה לדין אלא גם מפני דברים נוספים, למשל האזנות סתר, חיפוש בבית ועוד שורה ארוכה של חובות מסוימות, שכן קיימות עבור אזרחים מהשורה.
על השינויים שעבר החוק במהלך השנים
חוק החסינות שנמצא בימים אלה לא מעט בכותרות, עבר שינוי משמעותי בעשור הראשון של שנות האלפיים. עד אז החוק קבע, שלכל פוליטיקאי יש חסינות, ואם מוגש נגדו כתב אישום, הרי שעל היועץ המשפטי לממשלה, שהוא התובע הראשי, להגיש בקשה להסרת חסינותו מהכנסת והיא צריכה להחליט האם החסינות תוסר או לא.
בעקבות מקרה בו הכנסת לא הסכימה להסיר חסינות, הוחלט לשנות את החוק ולקבוע שאם חבר כנסת או שר מואשמים בביצוע עבירה מסוימת, עליהם לדרוש חסינות עד מועד מסוים. אם הם לא יבקשו, הרי שלא תינתן להם חסינות. הסיבה לשינוי היא, לייצר מצב בו חבר הכנסת או השר יצטרכו לעמוד בפני לחץ ציבורי, יצטרכו לשאת "בבושה" של בקשת הסרת חסינות. כמו כן, כך היועץ המשפטי לא יצטרך להפעיל לובי ולפעול למען הסרת חסינות של חבר כנסת או שר.
מאז שינוי החוק, שני חברי כנסת וראש ממשלה אחד (בנימין נתניהו) דרשו להפעיל את החוק עבורם.